ילה לפמן
 | |
| לידה |
15 במאי 1891 שטוטגרט, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
4 באוקטובר 1970 (בגיל 79) ציריך, שווייץ |
| מדינה |
גרמניה, אנגליה |
| לאום | גרמניה, יהודיה |
| מקום מגורים |
ציריך, אנגליה |
| עיסוק | סופרת, עיתונאית, מחזאית, מתרגמת |
| מקום לימודים | שטוטגרט, לוצרן |
| שפות היצירה | גרמנית, אנגלית |
| סוגה | ספרות ילדים, עיתונות |
| פרסים והוקרה | מדליית גתה, אות מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
  | |
ילה לפמן (Jella Lepman; 15 במאי 1891 – 4 באוקטובר 1970) הייתה עיתונאית, סופרת ומתרגמת, יהודייה-גרמניה, שיסדה את ספריית הנוער הבינלאומית במינכן.
.jpg)
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילה לפמן, נולדה בשטוטגרט, גרמניה, והייתה בתם הבכורה שלוש מבין בנות של תעשיין הטקסטיל האמיד יוסף להמן (1911-1853) ואשתו פלורה לבית לאוכהיימר (1867- 1940). הוריה השתייכו לזרם היהדות הרפורמית בגרמניה (יהדות ליברלית פרוגרסיבית). בן דודה היה הפילוסוף מקס הורקהיימר. מנעוריה הייתה פעילה במיזמים סוציאליים. בגיל 17 הקימה את "חדר הקריאה הבינלאומי" לילדי העובדים הזרים במפעל הסיגריות "וולדורף-אסטוריה"[1] (במפעל זה הוקם ב-1919 בית הספר האנתרופוסופי הראשון). עם תום לימודיה בתיכון "Königin-Katharina-Stift" ("קרן המלכה קתרינה"), בשטוטגרט, שהתה כשנה בפנימייה בשווייץ ללימודי צרפתית.
לאחר שובה לשטוטגרט נישאה לגוסטב הוראס לפמן (1877- 1922), בנו של אמריקני יליד גרמניה שעבד במפעל לעיבוד נוצות בפרבר פוירבך (Feuerbach) בשטוטגרט. לבני הזוג נולדו שני ילדים: אנה-מארי, ילידת 1918, וגינתר, יליד 1921. גוסטב לפמן לחם במלחמת העולם הראשונה כקצין גרמני בחזית בצרפת, אך עקב פציעתו הפך לנכה ונפטר מהתקף לב בשנת 1922[2].
לאחר מות בעלה, מונתה ילה לפמן כעורכת בעיתון היומי Stuttgarter Neues Tagblatt והייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה. היא כתבה מאמרים בנושאים חברתיים-פוליטיים ויזמה, בשנת 1927, הוצאת מוסף בשם "האישה בבית, מקצוע ועסק" ("Die Frau in Haus, Beruf und Gesellschaft"). במקביל פרסמה, בשנת 1927, את ספר הילדים הראשון שלה "Der verschlafene Sonntag" (בעברית: יום ראשון מנומנם), ובשנת 1929 את המחזה לילדים "Der singende Pfennig" (בעברית: הפני המזמר). היא הייתה פעילה במפלגה הדמוקרטית הגרמנית (DDP) בה הפכה למנהיגה של קבוצת נשים אזורית. בשנת 1929 היא התמודדה (יחד עם תאודור הויס), ללא הצלחה, בבחירות לרייכסטאג הגרמני.
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 איבדה ילה לפמן את משרתה הקבועה בשל יהדותה. עד 1935 המשיכה להיות מועסקת כפרילנסרית בעיתון. בשנת 1936 היגרה עם ילדיה דרך פירנצה לאנגליה. שם קיבלה אזרחות בריטית והתגוררה בפרבר הלונדוני המפסטד גארדן, בבית שהועמד לרשותה על ידי חברים. היא הועסקה במשרות כתיבה זמניות שכללו בין היתר עריכת מאמרים מעיזבונו של המחזאי האוסטרי ארתור שניצלר, עבור אוניברסיטת קיימברידג', ייעוץ לבי.בי.סי בנושאים הקשורים לנוער, עבודה במשרד החוץ ועריכת ספר לימוד גרמנית לבתי ספר. מאוחר יותר קיבלה משרה קבועה בתחנת השידור האמריקאית באירופה (ABSIE)[3]. בשנת 1943 פרסמה את הספר "נשים בגרמניה הנאצית" תחת שם העט קתרין תומאס[4].
עם תום מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1945, חזרה לגרמניה, לפרנקפורט, במטוס של הצבא האמריקאי. בתחילה התגוררה בבאד הומבורג שם שימשה יועצת בנושאים הקשורים לנשים ולנוער במפקדת צבא ארצות הברית. עבודתה באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה התמקדה ביישום תוכניות לחינוך מחדש של הנוער הגרמני שהושחת על ידי המשטר הנאצי. לפמן חילקה כמה אלפי עותקים של התרגום הגרמני לספר "סיפורו של פרדיננד" בקרב ילדי ברלין. לאחר מכן, בשנת 1946 הועברה למינכן ומונתה לסגנית עורך בעיתון יומי מטעם השלטונות האמריקאים, שעסק רבות בהצגת ערכי הדמוקרטיה של ארצות הברית בפני הקורא הגרמני. בשנת 1949 ייסדה את ספריית הנוער הבינלאומית (IYL), שמושבה במינכן, ועמדה בראשה עד לפרישתה בשנת 1957. בסוף ימיה התגוררה בציריך שם נפטרה בשנת 1970. בת 79 הייתה במותה. נטמנה בבית העלמין בציריך.
חזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת שהשתלבה במאמץ לשיקום גרמניה גיבשה את חזונה להשכין בקרב ילדים ונוער תקווה לעתיד טוב באמצעות ספרים. היא התמקדה בטיפוח ספרות ילדים ונוער כאמצעי חינוך לפתיחות, לסובלנות ולאי-לוחמה. בשנת 1946 ארגנה בעזרת תרומות של בתי הוצאה לאור ברחבי העולם את התערוכה הבינלאומית הראשונה לספרות ילדים ונוער. התערוכה התקיימה במינכן, במוזיאון לאמנות גרמנית, ששרד את המלחמה ושימש מיד לאחריה כבנין משרדים ומועדון של הצבא האמריקאי. הספרים שהוצגו בתערוכה זו שימשו מאוחר יותר, ב-1949, כאוסף הראשוני של הספרייה הבינלאומית לנוער, שמנתה כ-8000 כרכים ביום פתיחתה. הודות למאמציה הרבים של ילה לפמן זכתה הספרייה לסיוע מאלינור רוזוולט ולמימון בינלאומי מאונסק"ו ומקרן רוקפלר. לקראת פתיחת הספרייה הציעה ילה לפמן לסופר אריך קסטנר את הרעיון לכתיבת הספר "Die Konferenz der Tiere" (עצרת החיות) שבו מאלצות חיות היער את האנושות לחדול ממלחמות[5].
בשנת 1952 יזמה ילה לפמן כנס במינכן, בהשתתפות סופרים, מוציאים לאור, מורים ופילוסופים, לקידום הבנה בין עמים באמצעות ספרות ילדים. בתום הכנס מונתה ועדה שהקימה ב-1953 את ארגון "ההנהלה הבינלאומית לספרות נוער" (International Board on Books for Young People – IBBY ) שנרשם, ופועל גם כיום, כארגון ללא מטרות רווח בבזל, שווייץ. בין מייסדי הארגון נמנו הסופרים אריך קסטנר ואסטריד לינדגרן. ילה לפמן כתבה רבות על מטרות הארגון בספרה האוטוביוגרפי "Die Kinderbuchbrücke" (גשר ספרי הילדים) שפורסם בשנת 1964. בשנת 1956 הייתה ילה לפמן בין יוזמי "פרס אנדרסן"[6], הפרס החשוב ביותר בעולם לספרות צעירים, המוענק על ידי ארגון ה-IBBY.
ילה לפמן כתבה ספרי ילדים רבים, אסופות של סיפורי ילדים ולקט גדול של סיפורי ערש שאספה במשך שנים רבות. החל משנת 1991, לציון יום הולדתה ה-100, מעניק ה-IBBY את מדליית ילה-לפמן לפעילים בולטים בארגון.
מספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Der verschlafene Sonntag (1927)
- Women in Nazi Germany (1943)
- Wer ist Lux? Eine Detektivgeschichte für die Jugend (1950)
- Die schönsten Gute Nacht Geschichten (1951)
- Das Geheimnis vom Kuckuckshof – Eine Detektivgeschichte aus dem Schwarzwald (1958)
- Die Katze mit der Brille – Die schönsten Gutenachtgeschichten (1959)
- Die Kinderbuchbrücke (1964)
- Kinder sehen unsere Welt – Texte und Zeichnungen aus 35 Ländern (1970)
- Der verhaftete Papagei (1981)
אותות ועיטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנצחתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדליה על שמה מוענקת מ-1991 מטעם המלכ"ר השווייצרי "המועצה הבינלאומית לספרות ילדים ונוער" (IBBY) לפעילים בולטים מקרב המועצה.
- עיריית מינכן קראה רחוב על שמה במזרח העיר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ספרית הנוער הבינלאומית- פרס הנס כריסטיאן אנדרסן ומדליית ילה לפמן באתר IBBY באנגלית
- אגון לרסן, "גשר ספרי הילדים - חלומה של ילה לפמן", במגזין התאחדות הפליטים היהודים (AJR), באנגלית, 1970, עמ' 6
- היסטוריה של ספריית הנוער הבינלאומית (אורכב 05.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר IYL
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אנה בצ'י, Libereas
- ^ אנה בצ'י, ילה לפמן: מייסדת ספריית הנוער הבינלאומית, באתר Libereas (בגרמנית)
- ^ Egon Laesen, A bridge of chlidren's book, AJR Information, 1970, עמ' 6
- ^ סיכום תוכנו של הספר במאמר של Lisa Miller Lohr נשים בחזית במלחמת העולם השנייה
- ^ הופיע ב-1958 בעברית בתרגומה של מרים ילן-שטקליס, ובתרגום מחודש מאת מיכאל דק ב-2019, בהוצאת אחיאסף.
- ^ Hans Christian Andersen Awards: IBBY official website, www.ibby.org